החלטה בתיק ה"פ 001487/04

1.      זאת בקשה שהגיש משיב 1 (המבקש בבקשה זו) לסילוק התובענה, שהוגשה בהמרצת פתיחה, על הסף.  נימוקי הבקשה הם: חוסר סמכות עניינית, שיהוי רבתי ומעשה בית דין.

2.      בהמרצת הפתיחה התבקשו סעדים הצהרתיים, על פיהם ייקבע כי משכון הזכויות שנרשמו ע"י משיב 1 ולטובתו, בטל ואינו ניתן למימוש ונעדר כל תוקף.

לחילופין, להצהיר כי המשיבים 1 ו- 2 מנועים מלפעול למימוש המשכון מחמת מניעות, שיהוי והשתק.

עוד מתבקש בימ"ש להצהיר, כי היקף המשכון הינו אך ורק ביחס לדירת המגורים והמשיבים מנועים מלפעול מכוח המשכון ביחס לכל זכות אחרת של המבקשים, באגודה השיתופית של המושב.

כן מתבקש בימ"ש לקבוע כי המבקשים זכאים להגנת דיור חלוף על פי סעיף 38 לחוק הוצאה לפועל.

עוד מתבקש בימ"ש להצהיר שיש לחשב את גובה החוב הכולל בסך של 55,000 ש"ח ולחילופין לקבוע כי המבקשים כבר שילמו את מלוא חובם. לחילופין, לקבוע כי חובם של המבקשים למשיב נכלל במסגרת הוראות חוק ההסדרים במגזר החקלאי, המשפחתי, תשנ"ב - 1992, ויש להעביר את בירור החוב ופרעונו למשקם.

עד כאן הסעדים המבוקשים.

3.      המשיב 1, כאמור, טוען לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה.

לטענתו, הסמכות היא לבית משפט השלום.

הוא מפנה לסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), הקובע את סמכותו השיורית של בית משפט זה לדון בכל ענין אזרחי שאינו מצוי בסמכות בית משפט השלום.

בחינת סמכותו העניינית של בית משפט לדון בתובענה, נעשית על פי טיב הסעדים המבוקשים במסגרת התובענה, ובחינה האם סעדים אלו מצויים בתחום סמכותו העניינית של בית משפט הדן, אם לאו.

בענייננו, טוען ב"כ המשיב 1, כי בטלותו או היקפו או נקיטת פעולות מכוחו של משכון, הינה זכות אובליגטורית בלבד, ואיננה זכות במקרקעין. לפיכך, יש לבחון מהו שוויו של המשכון, ובמידה ושוויו נופל מ- 2.5 מליון ש"ח, כי אז הסמכות נתונה לבית משפט השלום.

כיוון שלטענת המשיבים שוויו של המשכון הינו לכל היותר 575,678 ש"ח, כי אז לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה.

גם הסעד המבוקש בתובענה, על פיו המבקשים זכאים להגנת דיור חלוף עפ"י סעיף 38 לחוק הוצאה לפועל, אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט זה, אלא נתונה לראש ההוצל"פ עפ"י סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ).

4.         מנגד, טוענים המבקשים (המשיבים בבקשה זו), כי המשכון מתייחס לזכויותיהם של המשיבים במקרקעין - לרבות דירת מגוריהם וזכויות קנייניות נוספות במקרקעין שהבנק מבקש למכור ולממש ולכן הסמכות העניינית היא לבימ"ש זה.

ב"כ המבקשים מפנה להוראת סעיף 51(א)(3) לחוק, על פיו "... בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

כיוון שנשוא המשכון הינם זכויות במקרקעין - הוראת סעיף 51(א)(3) תחול עליו. 

לטענת המבקשים, מעמדם הינו מעמד של בר רשות במקרקעין ולכן הסעדים המפורטים בתובענה נוגעים לזכותו של המשיב למכור את הזכויות הקנייניות שלהם והסמכות הינה סמכותו הייחודית של בימ"ש זה.

עוד טוענים המבקשים, כי גם עפ"י מבחן שווי הזכויות, הסמכות הייחודית נתונה לבימ"ש זה, שכן שווי הזכויות אותם מבקש המשיב 1 לממש במסגרת הליכי הוצל"פ ומימוש המשכון, גבוה מסך של 2.5 מליון ש"ח.